<h1>או"ז הלכ' שבת סימן ע"ח</h1>
<h2>דף טז:</h2>
[שבת קל"ז ע"ב] מתני' פקק החלון בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכ"א בין כך ובין כך פוקקין בו. ארבב"ח אמר ר"י הכל מודים שאין עושין אהלי עראי בתחיל' ביו"ט ואצ"ל בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר"א אומר אין מוסיפין [בי"ט ואצ"ל בשבת וחכ"א מוסיפין] בשבת ואצ"ל ביו"ט ותני' נמי הכי [בתוספתא דסוכה פ"א ע"ש] והכי המסקנא ופירש"י שאין עושין אהלי עראי לפרוס מחצלת על ד' מחיצות או על ד' קונדיסים להיות צל לאוהל ולהגן מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אוהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמר בעירובין [צ"ד, ע"א] בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתני' משום דבנין קבוע הוא ומחזי כמוסיף [על] הבנין. לא נחלקו אלא להוסיף כגון שהיתה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר ולמחר פושטה דומיא דפקק דמוסיף בעלמא הוא עד כאן לשונו [פי'] דכי היכי דפליגי בתוספת בנין פקק הכי נמי פליגי בתוספת בנין [גג] הלכך לשיטת רש"י כל היכא שהוא בגג לא שנא משום צניעות או מפני חמה או מפני הגשמים בכל ענין שיהיה רק שהוא עושה אוהל למעלה דומיא דגג הרי יש כאן משום [בנין] ואסור לכ"ע לעשות אפי' אוהל עראי לא נחלקו אלא היכא שבא להוסיף ולמעלה דווקא דומיא דגג שר"א אומר אין מוסיפין אפי' ביום טוב וחכ"א מוסיפין אפי' בשבת והלכה כחכמים שמותר להוסיף על אוהל עראי אפי' בשבת וכ"ש ביו"ט וכ"כ ה"ר משה מיימון דמותר להוסיף על אוהל עראי בשבת אבל היכא שהוא בא לעשות מן הצד כעין מחיצה דומיא דפקק אם הוא מתכוין לבנין כגון להתיר בית או חצר לטלטול או לבנין הבית אם המחיצה נעשית מאתמול ונשאר בה אויר הרי זה מוסיף עליה אוהל עראי בשבת ויו"ט אבל כל המחיצה לא יעש' לכך ביו"ט וכ"ש שלא יעשה בשבת דכל כה"ג שייך אוהל בין מעין גג בין מעין אוהל וכ"כ ה"ר משה מיימון [פכ"ב, הלכה כ"ז] ומותר להוסיף על אהל עראי בשבת כיצד טלית שהיתה פרוסה על העמודים או על הכתלים והיתה פרוסה קודם השבת אם נשאר ממנה גג טפח מתוח ה"ז מותח את כולה בשבת עד שיעשה אוהל גדול עכ"ל אבל אם בא לעשות מחיצה בשבת לצניעותא בעלמא או מפני החמה או מפני הגשמים ה"ז עושה כל המחיצה בשבת וכ"ש ביו"ט ובלבד מחיצת עראי וראיה מההיא שהביא רש"י מפרק כל גגות דשמואל ורב הוו יתבי בההיא חצר נפל גודא דביני ביני א"ל שמואל נגידו לי גלימא אהדרינהו רב לאפיה אמר שמואל אי קא קפיד אבא קטרו ביה הימיניה ופריך והיכי עביד שמואל הכי והא הוא דאמר גבי כותל שבין שתי חצרות שנפל זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה ומשני שמואל דעבד לצניעותא בעלמא הוא דעבד. ובההיא שהביא ריב"א שגם הוא הולך בזו השיטה שאני מפרש וכן פירשה בפ"ק דסוכה והביא ראיה מפ' תולין [קל"ח, ע"א] דאמר רב משום ר' חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו דהיינו מפני שאינו עשוי כ"א להגן מפני החמה ורש"י פי' התם וילון מסך שכנגד הפתח מותר לנטותו שאין אוהל אלא כמי שעשוי כעין גג עכ"ל וי"ל שכך הוא רוצה לומר שאין אוהל כשהוא עושה מפני החמה אלא כמי שעשוי כעין גג אבל לשם בנין כדפרי' לעיל מודה רש"י דאוהל הוי ולא שרי כ"א להוסיף עליו וכ"פ רש"י פ' בתרא דעירובין להדיא [ק"ב, ע"א] דהאי וילון לצניעותא הוא דהתם נמי מייתי להא דאמר רב משום ר' חייא. וההיא דפ"ק דסוכה [ט"ז, ע"ב] דכי אתא רב דימי אמר פ"א שכחו ולא הביאו ס"ת מע"ש למחר פרסו סדינין על העמודים והביאו ס"ת וקראו בו בשבת ופריך והיכי עבדי הכי והא אין עושין אהלי עראי בתחילה בשבת והתם [כתב] רש"י דל"ג ליה מיהו יש לגרוס אותו דכל כה"ג גם רש"י יודה דאסור הואיל ובאו להתיר הבאת ס"ת בכך ותדע דהא בפ' כיצד משתתפין בעירובין [פ"ו, ע"ב] איתא להא דרב דימי ולא פירש רש"י התם דל"ג ליה. וההיא דפ' הישן [כ"ז, ע"ב] דת"ר מעשה בר"א ששבת בסוכתו של ר' יוחנן בר' אילעי בקיסרי ואמרי לה בקסרין הגיע חמה לסוכתו כו' התם רצה לפרוס סדין למעלה על סכך דסוכה שהוא כעין גג וכן נמי ההיא דפ' המוצא תפילין בעירובין [ק"ב, ע"א] גבי הנהו דיכרי דהו"ל לרב הונא דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא לקמיה דרב (הונא) א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פרסיה עלייהו מוסיף על אהלי עראי הוא התם נמי אוהל כעין גג הוה. וההיא דפ' מי שהוציאוהו [מ"ג, ע"ב] גבי ההיא נחמיה בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום כו' עד איתביה רנב"י לרבא נפל דופנה לא יעמיד בה אדם ובהמה וכלים לא יזקוף את המיטה לפרוס עליה סדין לפי שאין עושין אהלי עראי בתחילה ביו"ט ואצ"ל בשבת א"ל את אמרת לי מהא ואנא אמינא לך מהא עושה אדם את חבירו כו' קשיין אהדדי ושקיל וטרי עד דאמר ל"ק הא בדופן שלישית פי' הא דקתני לא יעמיד בדופן שלישית שאין סוכה ראויה בשתי דפנות והא דקתני עושה אדם בדופן רביעית אלמא דיש חילוק בין היכא שעושה רשות לעצמו כמו בדופן שלישי בין היכא שאינו עושה בדופן רביעית שבלא"ה חשובה סוכה ראויה וזה הדרך נמי במחיצה היכא שעושה רשות לעצמו כגון שמתכוין לעשותו רה"י ולהתירו בטילטול ודאי שייך ביה אוהל אבל היכא שאינו מתכוין אלא לצניעות' או להגן מפני החמה או מפני הגשמי' או מפני הרוח ודאי עושה לכתחילה מחיצת עראי בשבת וכ"ש ביו"ט הלכך בחג הסוכות מותר לתלות המפה על הכתלים וכנגד הפתח כדי להגן מפני הרוח שלא יכבה את הנרות אבל למעלה תחת הסכך ודאי אסור.
כבר פירשנו דהלכה כחכמי' דמותר להוסיף על אהלי עראי בשבת ויו"ט מיהו צריך לפרש כמה יהיה מן האוהל מערב שבת שמותר להוסיף עליו בשבת אמרי' בפ' המוצא תפילין בעירובין [ק"ב, ע"א] שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם לימא לי מר מהני מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא א"ל הכי אמר רב אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש טפח בהם א"נ אין בהם טפח ואין בין זה לזה שלשה למחר מביא מחצלת ופורס עליהם מוסיף על אהלי עראי הוא ושפיר דמי ופירש"י שיש בהם טפח דרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל רוחב טפח אקרי אוהל נמצא שם אוהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס הבגד עליו למחר אינו אלא מוסיף א"נ אין ברחבן טפח ואין בין זה לזה שלשה דאיכא למימר לבוד עכ"ל. והכי אמרינן התם בסמוך הנהו דיכרי דהוו ליה לר"ה דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא [לקמיה] דרב (הונא) א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח כו' פירש"י ביממא בעו טולא מפני השרב. ובליליא בעו אוירא מפני הבל הקיץ ובימים היו (פתוחי') [פורסי'] עליהם מחצלות ונוטלו בלילה. אתא לקמיה דרב (הונא) מאי נעבד להו בשבתא. כרוך בודיא כשתסלק המחיצות מעליהם לפנות ערב של ע"ש אל תסלקנה כולה משם ושייר בה טפח פרוס דליהוי עליה שם אוהל. ולמחר פושטה עליהן דהוי תוספת ושרי עכ"ל הא למדת דכל היכא שהיה מע"ש אוהל מתוח טפח שלמחר בשבת מותחו את כולו לתוספת אהל עראי ושרי.
<h2>דף כז:</h2>
[שבת קל"ז ע"ב] מתני' פקק החלון בזמן שקשור ותלוי פוקקין בו ואם לאו אין פוקקין בו וחכ"א בין כך ובין כך פוקקין בו. ארבב"ח אמר ר"י הכל מודים שאין עושין אהלי עראי בתחיל' ביו"ט ואצ"ל בשבת לא נחלקו אלא להוסיף שר"א אומר אין מוסיפין [בי"ט ואצ"ל בשבת וחכ"א מוסיפין] בשבת ואצ"ל ביו"ט ותני' נמי הכי [בתוספתא דסוכה פ"א ע"ש] והכי המסקנא ופירש"י שאין עושין אהלי עראי לפרוס מחצלת על ד' מחיצות או על ד' קונדיסים להיות צל לאוהל ולהגן מן החמה ודוקא גג אבל מחיצה לאו אוהל הוא ושרי לפורסה לצניעות כדאמר בעירובין [צ"ד, ע"א] בעובדא דשמואל ופקק החלון דמתני' משום דבנין קבוע הוא ומחזי כמוסיף [על] הבנין. לא נחלקו אלא להוסיף כגון שהיתה מחצלת פרוסה עליהן וכרוכה ונשאר בה אויר ולמחר פושטה דומיא דפקק דמוסיף בעלמא הוא עד כאן לשונו [פי'] דכי היכי דפליגי בתוספת בנין פקק הכי נמי פליגי בתוספת בנין [גג] הלכך לשיטת רש"י כל היכא שהוא בגג לא שנא משום צניעות או מפני חמה או מפני הגשמים בכל ענין שיהיה רק שהוא עושה אוהל למעלה דומיא דגג הרי יש כאן משום [בנין] ואסור לכ"ע לעשות אפי' אוהל עראי לא נחלקו אלא היכא שבא להוסיף ולמעלה דווקא דומיא דגג שר"א אומר אין מוסיפין אפי' ביום טוב וחכ"א מוסיפין אפי' בשבת והלכה כחכמים שמותר להוסיף על אוהל עראי אפי' בשבת וכ"ש ביו"ט וכ"כ ה"ר משה מיימון דמותר להוסיף על אוהל עראי בשבת אבל היכא שהוא בא לעשות מן הצד כעין מחיצה דומיא דפקק אם הוא מתכוין לבנין כגון להתיר בית או חצר לטלטול או לבנין הבית אם המחיצה נעשית מאתמול ונשאר בה אויר הרי זה מוסיף עליה אוהל עראי בשבת ויו"ט אבל כל המחיצה לא יעש' לכך ביו"ט וכ"ש שלא יעשה בשבת דכל כה"ג שייך אוהל בין מעין גג בין מעין אוהל וכ"כ ה"ר משה מיימון [פכ"ב, הלכה כ"ז] ומותר להוסיף על אהל עראי בשבת כיצד טלית שהיתה פרוסה על העמודים או על הכתלים והיתה פרוסה קודם השבת אם נשאר ממנה גג טפח מתוח ה"ז מותח את כולה בשבת עד שיעשה אוהל גדול עכ"ל אבל אם בא לעשות מחיצה בשבת לצניעותא בעלמא או מפני החמה או מפני הגשמים ה"ז עושה כל המחיצה בשבת וכ"ש ביו"ט ובלבד מחיצת עראי וראיה מההיא שהביא רש"י מפרק כל גגות דשמואל ורב הוו יתבי בההיא חצר נפל גודא דביני ביני א"ל שמואל נגידו לי גלימא אהדרינהו רב לאפיה אמר שמואל אי קא קפיד אבא קטרו ביה הימיניה ופריך והיכי עביד שמואל הכי והא הוא דאמר גבי כותל שבין שתי חצרות שנפל זה מטלטל עד עיקר מחיצה וזה מטלטל עד עיקר מחיצה ומשני שמואל דעבד לצניעותא בעלמא הוא דעבד. ובההיא שהביא ריב"א שגם הוא הולך בזו השיטה שאני מפרש וכן פירשה בפ"ק דסוכה והביא ראיה מפ' תולין [קל"ח, ע"א] דאמר רב משום ר' חייא וילון מותר לנטותו ומותר לפורקו דהיינו מפני שאינו עשוי כ"א להגן מפני החמה ורש"י פי' התם וילון מסך שכנגד הפתח מותר לנטותו שאין אוהל אלא כמי שעשוי כעין גג עכ"ל וי"ל שכך הוא רוצה לומר שאין אוהל כשהוא עושה מפני החמה אלא כמי שעשוי כעין גג אבל לשם בנין כדפרי' לעיל מודה רש"י דאוהל הוי ולא שרי כ"א להוסיף עליו וכ"פ רש"י פ' בתרא דעירובין להדיא [ק"ב, ע"א] דהאי וילון לצניעותא הוא דהתם נמי מייתי להא דאמר רב משום ר' חייא. וההיא דפ"ק דסוכה [ט"ז, ע"ב] דכי אתא רב דימי אמר פ"א שכחו ולא הביאו ס"ת מע"ש למחר פרסו סדינין על העמודים והביאו ס"ת וקראו בו בשבת ופריך והיכי עבדי הכי והא אין עושין אהלי עראי בתחילה בשבת והתם [כתב] רש"י דל"ג ליה מיהו יש לגרוס אותו דכל כה"ג גם רש"י יודה דאסור הואיל ובאו להתיר הבאת ס"ת בכך ותדע דהא בפ' כיצד משתתפין בעירובין [פ"ו, ע"ב] איתא להא דרב דימי ולא פירש רש"י התם דל"ג ליה. וההיא דפ' הישן [כ"ז, ע"ב] דת"ר מעשה בר"א ששבת בסוכתו של ר' יוחנן בר' אילעי בקיסרי ואמרי לה בקסרין הגיע חמה לסוכתו כו' התם רצה לפרוס סדין למעלה על סכך דסוכה שהוא כעין גג וכן נמי ההיא דפ' המוצא תפילין בעירובין [ק"ב, ע"א] גבי הנהו דיכרי דהו"ל לרב הונא דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא לקמיה דרב (הונא) א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח למחר פרסיה עלייהו מוסיף על אהלי עראי הוא התם נמי אוהל כעין גג הוה. וההיא דפ' מי שהוציאוהו [מ"ג, ע"ב] גבי ההיא נחמיה בריה דרב חנילאי משכתיה שמעתא ונפק חוץ לתחום כו' עד איתביה רנב"י לרבא נפל דופנה לא יעמיד בה אדם ובהמה וכלים לא יזקוף את המיטה לפרוס עליה סדין לפי שאין עושין אהלי עראי בתחילה ביו"ט ואצ"ל בשבת א"ל את אמרת לי מהא ואנא אמינא לך מהא עושה אדם את חבירו כו' קשיין אהדדי ושקיל וטרי עד דאמר ל"ק הא בדופן שלישית פי' הא דקתני לא יעמיד בדופן שלישית שאין סוכה ראויה בשתי דפנות והא דקתני עושה אדם בדופן רביעית אלמא דיש חילוק בין היכא שעושה רשות לעצמו כמו בדופן שלישי בין היכא שאינו עושה בדופן רביעית שבלא"ה חשובה סוכה ראויה וזה הדרך נמי במחיצה היכא שעושה רשות לעצמו כגון שמתכוין לעשותו רה"י ולהתירו בטילטול ודאי שייך ביה אוהל אבל היכא שאינו מתכוין אלא לצניעות' או להגן מפני החמה או מפני הגשמי' או מפני הרוח ודאי עושה לכתחילה מחיצת עראי בשבת וכ"ש ביו"ט הלכך בחג הסוכות מותר לתלות המפה על הכתלים וכנגד הפתח כדי להגן מפני הרוח שלא יכבה את הנרות אבל למעלה תחת הסכך ודאי אסור.
כבר פירשנו דהלכה כחכמי' דמותר להוסיף על אהלי עראי בשבת ויו"ט מיהו צריך לפרש כמה יהיה מן האוהל מערב שבת שמותר להוסיף עליו בשבת אמרי' בפ' המוצא תפילין בעירובין [ק"ב, ע"א] שלח ליה רמי בר יחזקאל לרב עמרם לימא לי מר מהני מילי מעלייתא דאמרת לן משמיה דרב אסי בכיפי דארבא א"ל הכי אמר רב אסי הני כיפי דארבא בזמן שיש טפח בהם א"נ אין בהם טפח ואין בין זה לזה שלשה למחר מביא מחצלת ופורס עליהם מוסיף על אהלי עראי הוא ושפיר דמי ופירש"י שיש בהם טפח דרוחב של מעגל טפח דבציר מטפח לא הוי אהל אבל רוחב טפח אקרי אוהל נמצא שם אוהל עליו מבעוד יום וכשהוא פורס הבגד עליו למחר אינו אלא מוסיף א"נ אין ברחבן טפח ואין בין זה לזה שלשה דאיכא למימר לבוד עכ"ל. והכי אמרינן התם בסמוך הנהו דיכרי דהוו ליה לר"ה דביממא בעו טולא ובליליא בעו אוירא אתא [לקמיה] דרב (הונא) א"ל זיל כרוך בודיא ושייר בה טפח כו' פירש"י ביממא בעו טולא מפני השרב. ובליליא בעו אוירא מפני הבל הקיץ ובימים היו (פתוחי') [פורסי'] עליהם מחצלות ונוטלו בלילה. אתא לקמיה דרב (הונא) מאי נעבד להו בשבתא. כרוך בודיא כשתסלק המחיצות מעליהם לפנות ערב של ע"ש אל תסלקנה כולה משם ושייר בה טפח פרוס דליהוי עליה שם אוהל. ולמחר פושטה עליהן דהוי תוספת ושרי עכ"ל הא למדת דכל היכא שהיה מע"ש אוהל מתוח טפח שלמחר בשבת מותחו את כולו לתוספת אהל עראי ושרי.
